עולם רקדניות החשפנות והבורלסק הוא כבר מזמן חלק מתרבות הפופ בארצות הברית. למרות שהוא עבר שינויים רבים במהלך השנים, הוא ממשיך להיות צורה פופולרית של בידור. חשפניות נתפסות כנשים מושכות, חזקות ועצמאיות שאמיצות מספיק כדי להציג את גופן וכישרונן על הבמה מול קהל. זה נושא שהיה תוסס ומרתק לאורך השנים, כשהרקדנים עומדים במרכז הדיון.
בפוסט בבלוג זה, נדון בחשיבותן ובהיסטוריה של החשפניות בתרבות הפופולרית. נתבונן בדמויות היסטוריות, דמויות מתרבות הפופ המודרנית, ואפילו נדון בצורת האמנות של הבורלסקה. חשפנות ובורלסק היו לעתים קרובות נושא שנוי במחלוקת, אבל זה גם נושא שאי אפשר להתעלם ממנו.
השנים הראשונות של ההפשטה
הפשטה קיימת כבר מאות שנים, אבל הגרסה המודרנית שאנחנו מכירים היום באמת החלה בשנות העשרים. במהלך תקופה זו, מופעי בורלסק זכו לעלייה מסיבית בפופולריות, לעתים קרובות בהשתתפות אמנים כמו מיי ווסט המפורסמת. המופעים האלה לקחו את הקהל לנסיעה פרועה, מלאה בהרבה צחוקים, חומרים משעשעים וריקודים חושניים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, החשפנות החלה להיות נועזת ומפורשת יותר, כאשר חלק מהמבצעים חשפו את שדיהם על הבמה.
למרות שרוב אמני הבורלסק הראשונים היו נשים, גם גברים הצטרפו להצגה. אמן המיצג הגברי המפורסם אדולפוס ראונדבוטום זוכה לקרדיט על כך שעזר להפוך את הופעות החשפנות הגבריות לפופולריות. ראונדבוטום נהג להופיע לעתים קרובות עם רקדניות, ולעתים קרובות הציג תרחישים מיניים בין השתיים. בשנות ה-80 של המאה ה-20, החשפנות הגברית הפכה למוקד העיקרי של התעשייה. מופעי הרוויו הגבריים הללו היו פופולריים ביותר, ורבים מהמבצעים הפכו בסופו של דבר לסלבריטאים בזכות עצמם.
חשפנות בתרבות הפופ
כיום, חשפניות כבר לא נחשבות לצורת בידור מפוקפקת, אלא נחגגות למעשה על ידי תרבות הפופ. חשפניות הפכו לחלק חשוב בסרטים, תוכניות טלוויזיה ומוזיקה. ישנם מגוון סרטים הכוללים חשפניות בתפקידים ראשיים, כגון נערות שעשועים, פלאשדאנס, מג'יק מייק, ומג'יק מייק XXL.
בנוסף לסרטים, חשפניות מוצגות לעתים קרובות בקליפים פופולריים. קליפים מציגים לעתים קרובות את המבצעים בתלבושות מפתות ותוססות, רוקדים ומסנכרנים שפתיים לשירו של האמן. כמה מהקליפים הפופולריים ביותר שמציגים חשפניות הם "Anaconda" של ניקי מינאז', "Partition" של ביונסה, ו-"We Can't Stop" של מיילי סיירוס.
לא רק שחשפניות הפכו לחלק מתרבות הפופ, הן נתפסות לעתים קרובות כמקור להעצמה עבור נשים רבות. שחקניות כמו דיטה פון טיס וקתרין ד'ליש הן דוגמאות אמיתיות להעצמת דמויות נשיות בתעשייה. שניהם מפורסמים בזכות האינטליגנציה, השנינות והיופי שלהם. חשפניות הופכות מוכרות יותר בזכות אומנותן וכישרונן, כמו גם גופן.
בורלסקה כצורת אמנות
חשפניות נתפסות לא רק כמבצעות, אלא גם כאמנים. בורלסק, סוג של אמנות פרפורמנס, משמש לעתים קרובות במועדוני חשפנות ו revues. רקדני בורלסק יוצרים רוטינות כוריאוגרפיות שהן לרוב קומיות באופיין וכוללות אביזרים, תלבושות צבעוניות, איפור ומוזיקה. זוהי צורה ייחודית של אמנות כפי שהוא מתנודד בכוונה בין טיטילציה וקומדיה. זוהי דרך עבור הרקדנים להביע את עצמם ולהראות את טווח הרגשות שלהם.
בשנות התשעים, מופעי בורלסק באמת החלו לצבור פופולריות בארצות הברית. רקדנים כמו Jo Boobs, Dita Von ו-Dirty Martini החלו לסייר ברחבי הארץ ולחלוק את אומנותם וכישוריהם. צורה זו של אמנות מיצג הפכה ליותר מסתם הפשטה, וכיום יש אפילו איגוד בורלסק לאומי. ה-NBS קובע סטנדרטים, כללים ותקנות לתעשייה. שינויים אלה סייעו להמשיך ולשפר את תדמית התעשייה והחשפניות, ואת צורת האמנות עצמה.
החשפניות של היום
כיום, החשפנות גדלה והפכה לצורת בידור שונה בהרבה מזו שהתחילה. במועדוני חשפנות יש מגוון רחב של שחקנים, מרקדנים אקזוטיים, דרך אקרובטים ועד אמני בורלסקה. בנוסף, רוב המועדונים הסתגלו כדי להבטיח שרקדנים עובדים בסביבה בטוחה. החוקים משתנים ממדינה למדינה, אך בערים רבות יש כיום תקנות הקובעות את משך הזמן שמופיע יכול להיות על הבמה, את מספר הרקדנים במופע ואת יומני העץ שהרקדנים נדרשים לשמור.
חלק מהרקדנים כיום הם יותר מסתם מבצעים, אלא פעילים בתוך הקהילות שלהם. כזה
